החלטה בתיק ע"מ 2618/09

כתב האישום נגד העורר כולל ששה אישומים שונים שעניינם חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה "אמיר" ארגון הכותלא אלאיסלמיה בפוליטכניק בחברון משנת 2007 ועד לסוף שנת 2008, ופעל במסגרת ארגון זה.

ערר ההגנה כוון בעיקרו לאפליה שנוצרה, כך לטענת ההגנה, בין העורר לבין פעיל אחר בארגון הכותלא אלאיסלמיה, אברהים בזאיעה שמו. האחרון היה חבר אף הוא בהנהלת הארגון, ושוחרר בהפקדה של 2,500 ש"ח. נטען כי לאור העובדה שהעורר הפסיק את חברותו בארגון, לא נובעת ממנו מסוכנות המצדיקה את מעצרו.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר בציינה כי קיים הבדל משמעותי בין העורר לבין אברהים בזאיעה, הנובע מהעובדה כי העורר היה ראש ארגון הכותלא אלאיסלמיה בפוליטכניק, בעוד שאברהים היה רק חבר בהנהלת הארגון, בהיררכיה נמוכה מזו של העורר.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה במקרה זה, לפיהן העורר היה ראש ארגון הכותלא אלאיסלמיה בפוליטכניק בחברון, וכי היה פעיל בארגון עד סוף שנת 2008.

עוד עולה מהראיות כי העורר הוא זה שגייס את אברהים בזאיעה וביקש ממנו להיות חבר במג'לס א-שורה (מעין מועצה מנהלת) של הארגון בפוליטכניק, וכי גם אברהים בזאיעה הפסיק את חברותו ופעילותו בארגון, בדומה לעורר.

לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, יש לבחון האם האישומים בהם מדובר מלמדים על מסוכנות, ואם קיים חשש להימלטות מאימת הדין. אם מתקיימת עילת מעצר, עלינו לבחון האם ישנה אפליה בין העורר לבין אברהים בזאיעה באופן המצדיק את שחרורו.

בראש ובראשונה יש לומר כי העורר נשא במשרה משמעותית ובכירה בארגון אסור, שהינו הארגון הסטודנטיאלי של החמאס. אין ספק כי מעמדו של העורר כראש הארגון במוסד בו למד מצביע על מסוכנות.

העורר הפסיק את פעילותו בסוף שנת 2008, ועצם הפסקת הפעילות יש בה כדי להפחית במידת מה את המסוכנות הנובעת ממנו. עם זאת, מאז סוף שנת 2008 ועד למעצרו חלף פרק זמן קצר יחסית של מספר חודשים, אשר אינני סבור כי די בו כדי לאיין את המסוכנות, גם אם זו קהתה במידת מה. יתר על כן, לנוכח תפקידו ומעמדו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי העורר צפוי לעונש ממשי באם יורשע. מגוריו באזור A יכולים להשפיע באופן ממשי על יכולת האכיפה של הרשויות כלפיו, אם יחליט שלא להתייצב למשפטו לנוכח החשש מהעונש הצפוי להיגזר עליו (וראו ע"מ 1672/09 התביעה הצבאית נ' ימכ; בש"פ 9193/09 מדינת ישראל נ' אבו חדיד, תק-על 99(4), 131).

לפיכך, הן לאור המסוכנות הנובעת ממי שאך לאחרונה שימש כראש ארגון מסוכן בפוליטכניק בחברון, והן לאור החשש להימלטות מאימת הדין, קיימת הצדקה למעצרו של העורר, ללא חלופת מעצר.

נותר לבחון את השאלה האם קיימת אפליה אסורה בינו לבין אברהים בזאיעה שיש בה כדי להשפיע על שאלת מעצרו, חרף קיומן של עילות מעצר כאמור לעיל.

לאחר ששקלתי את טיעוני ההגנה, מצאתי כי קיים שוני רלוונטי בין העורר לבין אברהים בזאיעה. העורר היה ראש הארגון בפוליטכניק, ולא אחד החברים בו. הוא זה שגייס את אברהים בזאיעה, הוא זה שביקש ממנו ליטול חלק בהנהלת הארגון, ואברהים היה מי שנגרר אחר יוזמתו של העורר.

פער זה הן במעמד של השניים, והן בעובדה כי העורר הוא זה שגייס את אברהים וצירף אותו לפעילות ארגון הכותלא אלאיסלמיה, מצדיק אף את ההבדל בשאלת מעצרם עד תום ההליכים.

סוף דבר

במקרה זה קיימת הצדקה למעצר עד תום ההליכים הנובעת משילוב בין המסוכנות הקיימת ממי ששימש כראש ארגון הכותלא אלאיסלמיה בפוליטכניק בחברון ופעל במסגרתו עד סוף שנת 2008, לבין החשש מהימלטות מאימת הדין.

מצאתי כי קיים שוני רלוונטי בין העורר לבין שותפו, אברהים בזאיעה, ואף שהאחרון שוחרר, אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של העורר.

לפיכך הערר נדחה.

ניתנה היום, 12 ביולי 2009, כ' בתמוז התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: